מה זה בכלל חיקוי?
חיקוי הוא אחד הנושאים הכי חשובים בלימוד שפה. אז בואו נדבר על זה רגע. נתחיל בדוגמה:
תשאלו את עצמכם באיזה רחוב אתם גרים? נניח שאתם גרים ברחוב הרצל.
אחר כך, תשאלו את עצמכם בבקשה בקול רם "איך אומרים אני גר ברחוב הרצל באנגלית?"
בתשובה לשאלה הזאת רובכם תגידו: "Ummmm… I live in HERTZEL street”.
עכשיו, נסו להקשיב למה שעובר לכם כרגע בראש, האם זה משהו כמו:
"רגע, רגע, אמורים להגיד in HERTZEL, on HERTZEL, at HERTZEL"? בלאגן, נכון?
ואז אנחנו חושבים לעצמנו, "למה כל כך קשה לי להבין מתי משתמשים ב In, On ו-At?"
אז בפעם הבאה שמבקשים מכם להציג את עצמכם, האם תגידו: "I live in HERTZEL street or on HERTZEL street"?
ההתלבטויות הקטנות האלה פוגשות אותנו בשיחות עסקים בזום, כשאנחנו מנסחים מייל חשוב לעובדי החברה בארה"ב, או כשאנחנו מעבירים הרצאה פרונטלית במשרד.
השאלה החשובה היא – למה?
למה דווקא באנגלית אנחנו נתקעים ומנסים לחשוב על כל מילה? בעוד שבעברית אנחנו "פשוט מדברים" ולא שואלים את עצמנו כל מיני שאלות שקשורות לדקדוק וניסוח?
ממש כמו ילדים
בעברית למדנו לדבר באופן שוטף הרבה לפני שלמדנו חוקים. לא שאלנו למה אומרים אני הולך בָּרחוב או אני הולך בִּרְחוֹב. פשוט אמרנו מה ששמענו. ככה למדנו עברית בתור ילדים.
כל אחד מאיתנו היה כמו תוכי קטן שקלט תבניות באופן טבעי. לא ממש ידענו למה אנחנו יודעים אותן, פשוט ידענו.
בתכלס, גם אחרי ששכחנו את רוב החוקים שלמדנו לבגרות בלשון, אנחנו עדיין מדברים עברית לא רע, נכון?
לעומת זאת, באנגלית למדנו את כל החוקים, אבל אנחנו עדיין לא מצליחים לדבר. חשבתם על זה שאולי אנחנו לא מתמקדים בדבר הנכון? למשל, איך אומרים – בַּמסעדה או בֵּמסעדה?
אלו שממש אוהבים לשון יעצרו ויגידו: "אה נו, זה שם עצם מיודע, ברור". אבל זה משהו שאפילו אתם, המגזימים שבחבורה, עושים רק אחרי שנאמר המשפט!
אתם לא יכולים לחשוב על כל השינויים הללו מראש על מנת לבנות את המשפט, נכון? אתם פשוט מדברים.
ואם בחוקים עסקינן, אז למה אומרים ציפורים ולא ציפורות? אם אומרים 'ציפור אחת', אז ההיגיון אומר שצריך גם לומר 'שתי ציפורות', לא? מאיפה בדיוק אנחנו יודעים שצריך להגיד 'ציפורים'? כאן בדיוק נכנס האלמנט של החיקוי; בעזרת החיקוי אנחנו לומדים שפה, לא בעזרת חוקים. בשיעורי לשון למדנו לנתח את השפה, אבל זה היה רק אחרי שכבר דיברנו אותה באופן שוטף. במקסימום, לימדו אותנו לעבור משפה מדוברת לשפה יותר תקנית. אבל לא לימדו אותנו איך להגיע ממצב שאנחנו נמענים משיחות למצב שבו אנחנו מוכנים לדבר או מדברים שוטף.
כמה אנחנו באמת מבינים את מה שאנחנו 'יודעים'?
זוכרים שפעם היו לכם מורים או מרצים באוניברסיטה שלימדו אתכם משהו חדש ואז כשביקשתם מהם דוגמא ספציפית, כדי להבין יותר טוב, הם אמרו לכם "אין לי דוגמא משלי, תסתכלו בספר" ושלחו אתכם לספר הלימוד או למאמר? זה בדיוק ההבדל בין להכיר ולהבין, לבין לדעת ולהבין. המרצה מכיר או יודע את מה שהוא הסביר לנו כרגע, אבל הוא לא בהכרח מבין אותו. כי אם הוא היה מבין אותו הוא היה יודע להשליך את זה על דוגמאות שונות כששאלנו. לדוגמה: אתם נמצאים בשיחה עם חבר והוא מספר לכם שהוא משתמש עכשיו במיקסר "הכי טוב בשוק". אתם שואלים אותו – מה יש במיקסר שהופך אותו להכי טוב בשוק? האם זה המחיר? או אולי החומרים ממנו הוא עשוי? והחבר עונה לכם – "הוא… הוא הכי טוב, ככה אמרו לי בחנות". במקרה כזה אתם תבינו שהחבר שלכם לא כל כך מבין על מה הוא מדבר. אם הוא לא יודע להסביר מה עושה את המיקסר למכשיר "הכי טוב בעולם", הוא בעצמו לא מבין למה הוא חושב ככה, והוא פשוט יודע את מה שאמרו לו בחנות למוצרי חשמל.
באנגלית אומרים כך – "many people know you, but only a few understand you". הרבה אנשים מכירים אותך, אבל רק מעט באמת מבינים אותך. אם אתם מכירים את תל אביב, למשל, אתם לא יודעים רק "איך להגיע לבימה". אתם יודעים גם איפה יש חנייה מסביב, איך לא להסתבך בפקקים, ואיך לצאת משם ולברוח לאיילון גם אם אין לכם waze זמין. כשאנחנו "שולטים בחומר" ולא רק יודעים לדקלם אותו, אנחנו יודעים "להגיע אליו" מכיוונים שונים. לכן, כאשר יבקשו מאיתנו דוגמאות, נוכל לחשוב ולהיזכר בדוגמאות שונות מהחיים. וגם נהיה מסוגלים לסלול במילים את הדרך לשם עבור אחרים כדי להסביר להם באמת איך להגיע.
מתי אנחנו באמת מפנימים ידע חדש?
בחיים האמיתיים אנחנו קודם צוברים ניסיון חיים, ורק אז מבינים את החוקיות מאחורי הידע שבו התנסינו. בבתי הספר, לעומת זאת, מלמדים אותנו קודם את התאוריה ורק אז את הפרקטיקה. הבעיה היא שבלמידה אמיתית של מילים, הן חייבות להתקשר לאחד מחמשת החושים שלנו ובעיקר לשלושת העיקריים: ראייה – משהו שאנחנו רואים, שמיעה – צליל שאנחנו שומעים, מישוש – מגע, תחושה או רגש. זה כמו לנסות להבין מה זה פחמימות בלי שראינו תמונות של לחם, פסטה, חיטה ואורז. או כמו לנסות ללמוד כדורסל ע"י משוואות בפיזיקה של חישוב מהירויות ומרחקים על המגרש, במקום להחזיק ולהרגיש את הכדור בידיים שלנו. הדוגמאות האלה באות להזכיר לנו שלמידה נכונה חייבת להתרחש במימד הפיזי, לא רק בתיאוריה.
אם נחזור לדוגמת ה – בַּמסעדה או בְּמסעדה – כולנו דיברנו עברית שוטפת שנים רבות לפני שהתחלנו לנתח משפטים לפי שם עצם, פועל, שם פועל ותואר הפועל. אתם מתארים לעצמכם מצב שבו, לפני שאתם מרגישים בנוח לדבר עברית, אתם צריכים לקטלג את חלקי המשפט לפי כל המושגים הדקדוקיים האלה? הרי ברור שלא. הבעיה היא שכך בדיוק מלמדים אנגלית ברוב המקומות. אם אנחנו מנסים ללמוד אנגלית, ועוד לפני שאנחנו מרגישים בנוח לדבר אנחנו צריכים לחשוב ולהשתמש במושגים כמו Noun, Verb, Adjective, Adverb, Preposition… אולי נהנהן בהבנה להסברים של המורה כי אנחנו יודעים את הפירוש של המילים האלה בעברית. אבל האמת היא שאיבדנו את זה לגמרי ואנחנו לא באמת שם. אין משהו מוחשי (חמשת החושים, זוכרים?) לחבר את זה אליו וכדי להצליח להפנים באמת את פעולת הדיבור באנגלית אנחנו חייבים לפעול בצורה נכונה ולהתחיל לחוות את המילים דרך החושים.
אז מה עושים עם כל זה?
להלן החדשות – אתם כבר עושים את זה. אתם פשוט לא יודעים שאתם עושים את זה. זה מה שאנחנו עושים כל היום בעברית. אנחנו עושים את זה בבית, בין חברים, וגם בעבודה: כשאנחנו שומעים קולגות שלנו אומרים מושגים מקצועיים שלא הכרנו ואחר כך אנחנו הולכים ומשתמשים בהם בעצמנו. אנחנו עושים את תהליך החיקוי (או: הצללה) כי הוא טבעי – אינסטנקטיבי – עבורנו.
זה נכון גם לאנגלית. רוב הישראלים שתשאלו אותם "מאיפה האנגלית שלך?" יגידו: " למדתי מסדרות, סרטים, שירים". נחשו מה הם עשו כל השנים הללו? רובם לא בדיוק שמו לב לתהליך שהתחולל שם, כמובן, אבל הם שמעו את השחקנים או הזמרים משתמשים באנגלית, והעתיקו מהם את המילים, את הקצב, את ההגייה. ככה הם למדו אנגלית באופן 'טבעי', בדיוק כמו שלמדו עברית בילדות. זה אותו תהליך שבו אנחנו לומדים ג'ודו, כדורסל, ריקוד, שירה ועוד פעולות אותן קל לנו לקשר למימד הפיזי – המוחשי. וזה אותו תהליך שבו אנחנו לומדים ניהול, מנהיגות, מכירות וכל דבר אחר בחיים.
איך נוכל ליישם את מה שלמדנו כאן?
כמו בכל היבט אחר של אנגלית, אנחנו צריכים להשתמש בידע שלמדנו בסיטואציות מהחיים שלנו. אחרי שאנחנו מבינים את התועלת והמשמעות של תהליך החיקוי בלמידה, אנחנו צריכים להתחיל לחקות מילים ומשפטים שלמים שאנחנו שומעים מסביבנו. כולנו שמענו את המשפטים: "I live in Tel Aviv" ."He is going to be late" ."I have to finish the project on time". אנחנו צריכים להתחיל להשתמש במשפטים האלה בחיים שלנו, לחקות אותם. קודם כל בראש שלנו ואחר כך גם עם אחרים. נדבר על מקום המגורים שלנו או על פרויקט בעובדה ובסופו של דבר אנחנו כבר נבין את התבניות של המשפטים האלה. הן ייראו לנו טבעיות ואנחנו נדע ליישם אותן כשנרצה להגיד משפטים אחרים עם מילים שונות לגמרי. במקום לתת למשפטים שאנחנו שומעים ביום-יום לחלוף על ידנו, או להישאר בסרטים ובספרים, אנחנו צריכים לעשות את זה: לחקות אותם ולהפוך אותם לחלק מאיתנו. אז אל תיזהרו מחיקויים!
רוצים לדעת עוד על השיטה שלנו? צפו בסרטון ההדרכה החינמי שלנו.
חושבים שהתוכנית מתאימה עבורכם? קבעו שיחת התאמה עם אחד המאמנים או המאמנות שלנו.