"הגייה, מה הבעיה?" בואו נדבר על צלילים
הגייה זה הדבר הזה ששוברים איתו את השיניים ולא מבינים למה הוא חשוב, נכון?
אז לא, לפחות לא בדיק. בואו נסתכל על דוגמא:
אתם יודעים מה המשמעות של "סוּפֶּרבּולֹ?" רוב הישראלים חושבים שזה – super-ball. נשמע הגיוני, לא?
זה קשור לפוטבול אמריקראי- AMERICAN football. אבל האמת שזה בכלל super bowl. כן כן, משמעות המילה bowl באנגלית היא בכלל "קערה" וכשאומרים Bowling, הכוונה היא בעצם "לגלגל כדור"- כלומר, to bowl a ball. בדיוק בגלל זה אגב, קוראים ל"בואלינג" בעברית "כדורת".
מתי בפעם האחרונה הלכתם לבואלינג? אחלה של בילוי, נכון? רק כשאנחנו הישראלים הוגים "באולינג" באנגלית, עם מבטא ישראלי, לדוברי השפה זה נשמע יותר קרוב ל bowel-ing, שזה כבר משהו אחר… כמה אחר? bowel זה מעי (מעיים) באנגלית. תראו כמה הבדל צליל אחד קטן יכול לעשות.
אבל למה הצליל הקטן הזה בכלל משנה? הרי כשאני מדבר עם אנשים אחרים שיודעים אנגלית, הם יכולים להבין אותי לפי ההקשר, לא? אז זהו, שזאת לא הבעיה העיקרית עם הגייה שגויה. הגייה לא רק מאפשרת לאנשים אחרים להבין אותי טוב יותר, היא גם מאפשרת לי להבין ולהבחין טוב יותר בצלילים שאחרים מבטאים. כן, רעיון מבלבל, אבל הוא חשוב מאוד. בואו ננסה להבין מה אמרנו פה עכשיו: כאשר אנחנו לומדים לדייק את ההגייה שלנו, אנחנו בעצם מדייקים את יכולות השמיעה שלנו. אנחנו מרחיבים את מנעד הצלילים שאנחנו מסוגלים לזהות וכאשר זה קורה אנחנו מצלחים לשמוע ולהבין הרבה יותר מילים. לכן, כאשר אנחנו מדייקים את ההגייה שלנו, אנחנו מצמצמים את הסיכוי שנמצא את עצמנו חושבים שדיברו איתנו על מעיים (bowel) כשבפועל דיברו איתנו על קערה (bowl). לעומת זאת, אם נמשיך להגות את השניים בצורה זהה, לא נדע להבחין ביניהם כאשר אנחנו שומעים אותם ויש סיכוי גדול שנגרור את הטעות הזו גם להרגלי הדיבור שלנו בעתיד.
איפה זה מפריע לנו ביומיום?
נניח שאנחנו משתתפים בפגישת זום עם אדם אמריקאי. בתור אנשים אינטליגנטיים, אנחנו מצליחים להבין מתוך ההקשר מה הנקודה שהוא רוצה להעביר, גם אם אנחנו לא מבינים את כל המילים שהוא אומר. הבעיה מתחילה כשאנחנו שמים לב לכך שפה ושם אתם מפספסים מילים… אחרי השיחה, אנחנו רוצים לשאול חבר על המילה הזו שלא ממש הבנתנו בשיחה: "תגיד, מה המשמעות של… שיט, מה הוא אמר שם? נווו… המילה שהוא אמר אחרי ה… אבל היא לא בדיוק…" ואז אנחו מבינים שאנחנו לא מסוגלים לשחזר את המילה. למה זה קורה? ובכן, אנחנו לא יכולים לשחזר את המילה, כי גם כאשר שמענו אותה לא הצלחנו להגות אותה בראש בינינו לבין עצמנו. כן, לא ממש הצלחנו לשמוע ולדייק את כל הצלילים שנאמרו שם ולכן לא יכולנו לזכור אותה – אפילו לא לתווך הקצר.
ומה קורה לנו בעברית באותה הסיטואציה? אם חבר אומר לנו: "שומע, אני הולך לאיקאה לקנות צפחת חדשה". כשאנחנו שומעים את זה, גם אם אנחנו לא יודעים מה זה 'צפחת', אין לנו בעיה לחזור אחרי המילה וחמש דקות אחרי זה אנחנו יכולים לשאול מישהו "תגיד, מה זה צפחת?" רק על פי השמיעה. בעברית אנחנו מצליחים, באופן אוטומטי, להבין מה שמענו ולזכור לטווח קצר מילים חדשות שמורכבות מצלילים בעברית – צלילים שאנחנו מכירים ויודעים להגות. לעומת זאת, קשה מאוד לאחסן מילים בזיכרון, או להשתמש בהן, כאשר אנחנו לא ממש יודעים מה שמענו ולא מסוגלים להבחין בין הצלילים השונים.
אין צליל בעברית שדומה ל- th כמו ב-the ואין r שהוגים אותה מהלשון אלא מהגרון. חסרות לנו, כדוברי עברית, עוד בערך 10 תנועות נוספות שיש באנגלית, ולכן אנחנו שומע דברים קצת אחרת. אנחנו מנסים לרמות את המערכת כשאנחנו אומרים לחבר שלנו שנכח איתנו בשיחת עבודה: "אהה… לא הבנתי את המילים שהוא אמר, אתה יכול לרשום לי בצ'אט?" אנחנו חושבים שאם תהיה לנו רשימה ונשנן אותה, זה יעזור, אבל בפועל זה לא המצב.
מה אנחנו, הישראלים, עושים במקום ללמוד הגייה נכונה?
אנחנו משתמשים בזיכרון ויזואלי במקום זיכרון שמיעתי. אנחנו מצליחים לכתוב את המילים במבחן מבלי להגות אותן. אחר כך אנחנו מסתכלים עליהן וקוראים אותן מבלי להיות מסוגלים "לגלגל" אותן על הלשון שלנו. אנחנו לא מנסים לחשוב איך הן נשמעות – אפשר לומר שהצלחנו לעבוד על המערכת – אבל האמת היא שהמערכת עבדה עלינו מבלי שהבחנו בכך. בואו לרגע נבין איך למדנו עברית בילדות: ילדים לומדים אלפי מילים לפני גיל 6, שהוא הגיל בו הם מתחילים לכתוב. הם לומדים אותן משמיעה בלבד, והם יכולים לעשות את זה כי הם לומדים הגייה נכונה בעברית בגיל צעיר מאוד. במהלך תקשורת טבעית, אנחנו לומדים מילים כל הזמן, בשיחות עם חברים, קולגות, לקוחות, בקופת חולים, בסופר השכונתי ובכל סיטואציה אותה נוכל לדמיין. ובאנגלית? גם באנגלית אנחנו נתקלים במילים חדשות – למשל כשאנחנו קוראים ספרות מקצועית – אבל אנחנו לומדים רק איך הן כתובות וכשננסה להבין איך הן נשמעות, או שננסה להגות אותן לפי סט הצלילים שיש לנו בעברית, התוצאה לרוב תהיה די עגומה.
חשבתם פעם למה, כשמישהו אומר משהו שלא היה מובן לנו בעליל, אנחנו אומרים ש"זה נשמע כמו סינית"? כדוברי עברית, אנחנו לא מצליחים לבטא כמעט שום צליל מהשפה הסינית, או לדייק בטונים של הדיבור הסיני, גם אם יחזרו על המילה בשבילנו במהירות של צב אנחנו עדיין נתקשה. ה"נשמע כמו סינית" בעצם אומר "זה כל כך לא ברור לי עד שאני לא יכול לחזור אחרי זה, אני בכלל לא בטוח מה שמעתי". כלומר – אנחנו גם לא נדע להשתמש בזה בעתיד, המוח שלנו לא מזהה את הצלילים האלה ולא מסוגל לשמור אותם ב"כונן הקשיח".
ומה אנחנו מספרים לעצמנו במקום ללמוד הגייה נכון?
במקום ללמוד איך להגות כמו שצריך את הצלילים השונים באנגלית, אנחנו ממציאים לעצמנו כל מיני תירוצים:
"הגייה זה הדובדבן שבקפצת. עושים את זה בסוף, רק אחרי שיש אוצר מילים רחב". "הגייה זה לביטחון העצמי שלי". "לא רוצה לשחק אותה אמריקאי עם המבטא שלהם, אני גאה בזה שאני ישראלי". "קודם אני אדבר אנגלית, אחר כך אני אהגה את המילים בצליל נכון." בתכל'ס, לימוד של הגייה לא קשור לאף אחד מהסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. הגייה נכונה חשובה בגלל דבר אחד פשוט: על מנת שנוכל לשמוע נכון, אנחנו צריכים לדעת להגות נכון. אין צורך לשנות את האופי שלנו או לעשות הצגות במהלך שיחה שאנחנו מנהלים באנגלית. אנחנו רק צריכים להקפיד על שימוש בצלילים נכונים. כן, גם תוך לקיחת סיכון שמישהו יחשוב שאנחנו משחקים אותה אמריקאיים. בסוף, המטרה שלנו היא לשפר את האנגלית שלנו ואם זה מה שיעזור לנו להשתפר באנגלית – זה מה שחשוב.
זה לא עניין של שחור או לבן. זה לא מתחלק ל"צלילים שאנחנו שומעים" ול"כאלה שלא". אבל, כאשר אנחנו הוגים לא נכון, קשה לנו יותר להבחין בין צלילים שאנחנו שומעים ומכירים. לכן, חשוב לשפר את ההגייה.
למשל, אם נגיד: “you need to muster the energy", סיכוי סביר שתשמעו: "you need to master the energy.” אבל לא אמרנו master (לשלוט/למשול), אלא muster (לגייס/לאגור/לקבץ). אתם אולי תבינו את המשפט מתוך ההקשר, אבל אתם פשוט תחשבו שאמרנו מילה אחרת, עם משמעות אחרת, ואולי סתם לא תבינו מה הקשר בין מה שאמרנו לבין 'מאסטר'. גם אם תבינו את הכוונה שלנו, לא תוכלו ללמוד ולהתקדם מהשיחה הזו, לא תבינו שהשתמשנו במילה שאתם לא מכירים, לא תשאלו חברים שלכם שהאנגלית שלהם ברמה גבוהה: "what’s the meaning of muster?” ובקיצור, חוסר היכולת שלנו לשמוע נכון, גורם לנו לפספס הזדמנויות להשתפר באנגלית.
לאן כל זה מוביל?
הדפוסים שתיארנו גורמים לכך שאנחנו מצמצמים את יכולת הלמידה שלנו משמעותית. כך שבעצם, אנחנו לא לומדים מילים משיחות או פגישות עם אנשים, אנחנו לא לומדים אותן משמיעה (אלא רק מקריאה), אנחנו לא לומדים מילים משירים וסרטים – אלא אם כן אנחנו רואים אותן כתובות ויש לנו מספיק זמן לקרוא אותן ולחפש את המשמעות שלהן. אנחנו נשארים עם אנגלית חזותית – אנגלית שנמצאת בראש שלנו ולא יוצאת החוצה, שפה אילמת שאנחנו לא יודעים לבטא ולא יכולים להשתמש בה.
אנחנו אולי יכולים לענות למיילים, או לשלוח וואטסאפ באנגלית – אבל לדבר בשיחת zoom, זה כבר אתגר של ממש. כשניתקל במילה לא מוכרת במהלך שיחה יקרה אחד משני דברים: או שהמילה תעבור לידנו, לא נשים לב בכלל שהיא נאמרה (כי היא לא תואמת ל"חתימה הדיגיטלית" שיש לנו בראש), או שנשים לב, אבל יקח לנו שנייה או שתיים להיזכר בה ולהבין שאנחנו מכירים את המילה הזו. במהלך השנייה – או – שתיים שלקח לנו להיזכר, כבר פספסנו את המשך המשפט של מי שדיבר איתנו, ועכשיו אנחנו בכלל מתקשים להבין את המשך הדברים…
אז איך משתפרים?
מפסיקים עם התירוצים שקשורים באגו ותדמית ומתחילים לדבר בהגייה נכונה באנגלית, גם אם זה "לא נשמע טבעי" בהתחלה. עושים את זה גם אם זה לוקח לנו יותר זמן ממה שהיינו רגילים כשדיברנו בהגייה לא נכונה. כדי להרגיל את עצמנו לדבר נכון אפשר לחקות את ההגייה שאתם שומעים בסדרות, שירים וסרטים. לאט לאט, עם התמדה מצדכם, ההגייה שלכם תלך ותשתפר וכך גם היכולת שלכם להבין את מי שמדבר אתכם. תתחילו לדבר כמו אמריקאים.
רוצים לדעת עוד על השיטה שלנו? צפו בסרטון ההדרכה החינמי שלנו.
חושבים שהתוכנית מתאימה עבורכם? קבעו שיחת התאמה עם אחד המאמנים או המאמנות שלנו.
