ש: תוכל להציג את עצמך, מי זה אורן פלס?
ת: אני אורן פלס, עובד באקספרס מעל לחצי שנה. לפני כן עבדתי בהייטק כמפתח הדרכה וכמנהל פרויקטים. לימדתי לסירוגין במשך חמש עשרה שנה אנגלית ומקצועות נוספים, גם כשגרתי למשך עשר שנים בלוס אנג'לס וגם פה בישראל. אני נשוי ויש לי שלוש בנות בגילאי 8 ומטה. אני גר ברמת גן, וחי חיי משפחה מאושרים.
ש: מתי התחלת להתבטא באנגלית? אני חושבת שאתה המאמן היחיד בצוות שאצלו זה עבד הפוך.
ת: כן, זה בשל העבודה שנולדתי בטורנטו, קנדה. ההורים שלי היו שם לצורך לימודים ועבודה. עלינו לישראל כשהייתי בערך בן 7, לכיתה ב', ואז הבנתי שלדעת איך אומרים אמא, אבא, גן ובית ספר בעברית זה לא מספיק, שאני צריך ללמוד יותר. היה לי הלם תרבות קל אבל התגברתי עליו…
ש: ושמרת על האנגלית שלך?
ת: האנגלית שלי לקחה הפסקה של 4 או 5 שנים. ואז כשהתחילו ללמד אותה, בכיתה ו' או ז', התקשיתי והייתי צריך עזרה כדי להצליח ללמוד כמו כולם. חלק מהשורשים של האנגלית שלי חזרו, כל מיני זיכרונות ישַנים. איך לחבר משפט וקצת אוצר מילים, אז זה היה לי מאתגר אבל באופן שונה מזה שרוב הישראלים חווים.
ש: באופן מסוים חווית את זה פעמיים- פעם אחת עם העברית ושוב פעם עם לימוד אנגלית מחדש.
ת: כן. בעברית התהליך היה קשה. לקח 3 שנים עד שלמדתי לדבר באופן שוטף ולא רק לחזור אחרי משפטים. האנגלית לעומת זאת, היא חזרה אליי. זכרונות הציפו אותי מגילאי 5, 6 ו-7. ההורים שלי נתנו לי קסטה שבה שמעתי את עצמי מדבר אנגלית בגיל 6 בטורונטו. נשמעתי כמו קנדי, בלי שום מבטא ישראלי. ולא יכולתי לזהות מי זה הילד הזה בתור ילד ישראלי בן 10.
ש: תוכל לספר לנו משהו לגבי אקספרס שהוא מרתק בעינייך?
ת: האינסטינקט הראשוני שלי הוא לדבר על עבודת הצוות שלנו וכמה למדתי מהעבודה עם נועם, טאי ורם… וגם ממך, יעל, ומאחרים. אבל אני חושב שהדבר שתופס את מירב תשומת הלב, הוא העובדה שְמה שנועם יצר עובד עם כל כך הרבה סוגים של אנשים, גם העסוקים ביותר. כשהם עושים את העבודה המוטלת עליהם, אתה כמאמן רואה את השינוי הגדול שהם עוברים בתוך חודש וחצי, חודשיים או שלושה. הם אומרים לנו שבעבודה, אנשים מסביבם שמו לב שהם התחילו לבקש להיות מעורבים בדברים נוספים באנגלית ושהם מרגישים טוב יותר בחיים שלהם. הם גם מתַקשרים הרבה יותר עם הקולגות שלהם ועם נושאי תפקידים מקבילים בחברות מארה"ב, קנדה, אוסטרליה, בריטניה, בכל מקום שבו מדברים אנגלית, גם עם האירופאים. זה מדהים. לראות אנשים שמתקשים לבטא את עצמם באנגלית מצליחים להתראיין באנגלית ולהתקבל לתפקידים אחרי חודש בתכנית שלנו…
לימדתי במשך 15 שנה ואף פעם לא ראיתי כזאת התקדמות מהירה לאחר חודש. וכאן אני רואה את התוצאות של הלמידה האיכותית שמאפשרת למתאמנים לבטא את עצמם היטב, זה מדהים. לראות אנשים שהתקשו לחבר 3 משפטים בלי לטעות עוברים ראיונות שלמים באנגלית ושולחים לי הקלטות שלהם, ושל משפטים חדשים שהם חושבים להגיד בראיונות בלי אף טעות שצריך לתקן… זה משוגע.
ש: האם יש משהו שלמדת על עצמך מאז שהצטרפת לאקספרס? המאמנים שלנו שונים מאוד האחד מהשני ואנחנו חווים את השוני הזה גם בעבודת הצוות. האם זה משפיע עליך וגורם לך ללמוד דברים על עצמך?
ת: כן, בהחלט. קודם כל, עברו מספר שנים מאז שלימדתי משהו בפעם האחרונה, אז העבודה באקספרס מזכירה לי כמה אני אוהב ללמד. למדתי על עצמי שאם אני נצמד לתכנית שלנו אני יכול ללמוד משאר המאמנים וגם מנועם על הוראה. אני לומד איך להיות בן אדם שלם יותר עם משמעת גבוהה וידע רב יותר לגבי האפשרות לחולל שינוי משמעותי באמצעות השיטה שלנו. חלק ממנה מורכב מאמפתיה, סבלנות, גישה חיובית כלפי התכנית… בסך הכל אני לומד איך להיות בן אדם טוב יותר וכתוצר לוואי של זה גם מורה טוב יותר. לגבי הוראה, מדובר במשהו שחשבתי שאני שולט בו מזמן והעבודה כאן מלמדת אותי כמה אני עוד יכול ללמוד ולשפר. אני מקווה שאני משתפר ושהשיפור מורגש בקרב המתאמנים שלי. אנחנו מקבלים מהם פידבקים… נראה שזה עובד.
ש: תוכל לתאר איך נראה יום עבודה שלך באקספרס, כמאמן וביתר התפקידים שלך בחברה?
ת: יש ימים יותר אינטנסיביים ויש כאלה שפחות. כמנהל הפיתוח העסקי של אקספרס אני תמיד מחפש הזדמנויות נוספות להגדיל את ההשפעה של אקספרס על שוק העבודה הישראלי. בפועל זה אומר שאני שואל אנשי משאבי אנוש, גורמי הנהלה ואנשי מכירות בחברות שונות על הצרכים שלהם וכמובן עונה לשאלות שלהם.
היום שלי מורכב מזמנים שאני מקדיש לאימון- בין אם מדובר בתגובות למתאמנים שלי על הודעות שונות בווטסאפ ובין אם מדובר בשיחות אימון בטלפון. זו העדיפות הראשונה מבחינת משימות בלי ספק בכלל. לאחר מכן, מגיע התפקיד שלי כמנהל פיתוח עסקי. זה אומר שאני עובד על להכניס את אקספרס לכל מיני קהילות או לקבל אישור כגוף מוּכַּר ממשרד החינוך או משרד הביטחון. בנוסף אני עושה הרבה שיחות טלפוניות ושולח מיילים. חוץ מזה יש את החלק של שיחות ההתאמה עם אנשים שחושבים על או מעוניינים להצטרף לתכנית האימון שלנו. החלק האחרון, אולי 10% או 15% מהזמן שלי ביום מוקדש להתפתחות אישית – קריאה, למידה של דברים וכישורים חדשים, כמו גם לעזרה למחלקות אחרות של החברה ולהשתתפות בקבוצות השונות שיש לנו בקהילה בזום או בווטסאפ. כל יום הוא שונה אבל הלו"ז תמיד מלא.
ש: קשה לך להחליף בין הכובעים השונים שאתה חובש במהלך היום?
ת: כבר לא. זה קשור לאיך שנועם ו-רם אימנו אותי להיות מאמן טוב ולנהל שיחות התאמה מוצלחות. אחרי חודש וחצי בחברה עשיתי את שיחת ההתאמה הראשונה שלי וכמה שבועות לאחר מכן היו לי שיחות אימון ראשונות עם כמה מתאמנים שאני גייסתי לתכנית. אחרי שכל הדברים האלה קרו התפניתי לתפקיד שלי כמנהל הפיתוח העסקי של החברה. כך שלמדתי איך לבסס את היום שלי על שיחות האימון וההתאמה ולהוסיף עליהן תפקיד נוסף. זה מבלי להחשיב את הזמן לקריאה או לשיפור האישי שלי כבן-אדם כ'כובע' נוסף שאני חובש. אני עושה את זה בכל יום מאז שאני אדם מבוגר. כיום יש יותר זיגזגים בין כובעים שונים מאשר בעבר, אבל אנחנו מתמודדים עם זה בעזרת כישורי ניהול זמן שלמדנו מנועם. לפעמים יש ימים שבהם אני עוסק באימון ובשיחות התאמה למשך חמש שעות וחצי. זה יכול להיות מתיש אם אתה לא מוכן לזה ולא מנוסה בזה, אבל זה אפשרי בסופו של דבר. כמו העבודות של כולנו, זה דורשני.
ש: תוכל לספר משהו לגבייך שמפתיע אנשים אחרים?
ת: אני לא ממש יודע מאיפה להתחיל. החיים שלי הם כמו כספת אטומה 😉 חוץ מאבא שלי, אני חושב שאני היחיד מהמשפחה שלנו שמדבר אנגלית באופן קבוע. למרות שגם אחי ואחותי עושים הרבה מהעבודה שלהם באנגלית, אני היחיד מבנינו שנשמע כאילו הוא נולד בטורנטו. ההורים שלי שניהם ישראליים ולמרות שהם למדו בקנדה והאנגלית שלהם טובה, בעיקר זו של אבא שלי, אבל אם יעמידו את כולנו בשורה אני אהיה היחיד שיחשבו עליו שגדל עם אנגלית בבית. אני חושב שזה פשוט דרש קצת עבודה מבחינתי, זה שהלכתי אחרי הצבא ל-10 שנים ללוס אנג'לס, לדבר שם אנגלית עם אמריקאים וללמוד שם שינה את הדיבור שלי באנגלית וגרם לכך שאני יכול לחשוב יותר מהר באנגלית. אז, כן… יש לי שני אחים, קטנים ממני בשנתיים ובארבע שנים. שניהם נולדו בטורונטו ושניהם מדברים עם הילדים שלהם באנגלית, מה שאני לא עושה מספיק ומתבייש בזה (והנה עוד סוד לגביי). אז זה דבר אחד שאפשר לדעת לגביי.
ש: דבר אחד שהפתיע אותי לגבייך, מעבר לזה שאתה שר מדהים, הוא שאתה בכלל לא נראה כמו מישהו בגילך. נדהמתי כשאמרת לי בן כמה אתה.
ת: להיות בעשור הרביעי לחיים שלך, כמבוגר (זה אומר שאני לא בשנות השלושים שלי יותר)… זה לפעמים מפתיע אנשים מסביבי, יש לי כמה זיפים מאפירים…
ש: נכון, אבל עדיין יש לך הרבה שערות על הראש ואנרגיה לא טיפוסית…
ת: כן, עברתי את גיל 35 בצורה הזאת. הבאתי ילדים בגיל מאוחר, ואני לא לוקח את החיים ברצינות רבה מידי. גם זה לא שעבדתי בעבודה אחת כל החיים שלי מאחורי שולחן במשרד במשך 25 שנה, כל זה עוזר. חוץ מזה שאני צריך לעמוד בקצב של הילדות שלי בנות השנתיים, חמש ושמונה. אני חייב להמשיך להיות בכושר!
ש: מההיכרות שלי איתך, היית מוצא משהו לרוץ אחריו גם אם לא היה לך את הילדות. אתה בחור מאוד אנרגטי ותזזיתי.
ת: אני לא יודע לגבי זה, את רואה אותי במיטבי בימי שני בישיבות הצוות שלנו. היו שנים שעבדתי בעבודה פיסית בתור נגר, אבל במשך רוב השנים העבודה שלי הייתה מאחורי שולחן, בין אם הייתי מנהל מוצר, מנהל פרויקטים או מנהל הדרכה בחברות הייטק. אז זה לא שהייתי בכושר ואני עדיין לא… אני לא מאמין בלגדל כרס ולתת למוח והנפש שלך להזדקן. אולי מדובר בגֶנים. אני חושב שאני נראה ככה כי אני לא נלחץ מהחיים, אני לא נמצא הרבה בשמש ואני חי חיים בריאים בסך הכל. אני תמיד צוחק שאני הכי מבוגר בצוות שלנו אבל לא בכל כך הרבה…
תודה אורן, עד הפעם הבאה…
