תבניות או לא להיות
קרה לכם פעם שניסיתם לבנות משפט באנגלית ולא משנה איך הפכתם אותו לא הייתם סגורים על המבנה הנכון, התחביר או הזמנים? הכל התערבב בראש – כל מיני שמות שלמדנו בבי"ס כמו Present Simple, Present Progressive, Past Simple ועוד רבים טובים שלמדנו פעם ועכשיו מרגישים כמו זיכרון רחוק… איכשהוא בסוף הצלחנו לבנות משפט, נעזרנו בגוגל טרנזלייט וגראמרלי, עשינו מליון תיקונים… ואז כתבנו את המשפט והמחשב אפילו אישר שאין בו שגיאות, אבל עדיין לא הרגשנו בטוחים במה שיצא לנו.
זיכרונות
את כל חוסר הביטחון שלנו מציפים זכרונות שליליים מהעבר, כמו למשל הפעם ההיא שבה אמרנו:
"I putted the papers on your desk yesterday. It taked me a lot of time to work on them and I hope it helped you do the presentation". עוד כשהמילים יצאו לנו מהפה הרגשנו מבוכה… ברגע שחזרנו לשולחן שלנו כתבנו את המשפט במחשב וגראמרלי עשה לנו תיקונים מיד. כמה מביך היה כשהבנו שאין דבר כזה "putted", כי "put" תמיד נשאר "put", או שלא אומרים "taked" אלא "took"…
אבל איך זה יכול להיות? הרי אנחנו די סגורים על זה שפועל בזמן עבר, או "Past tense" כמו שלמדנו בתיכון , מסתיים ב-"ed". אז למה כשאמרתי "putted" זה לא עבד? למה אנחנו לומדים את התבנית הזו כ"כלל", אם היא לא תמיד נכונה? ואיך יודעים מתי כן ומתי לא? עוד מקרה שבו הביטחון העצמי שלנו חוטף עוד מכה כואבת. התחושה שבחיים אנחנו לא נקלוט את החוקים האלה רק מתחזקת עם הזמן.
טעויות זה כן להיות!
האמת היא שאנחנו בכלל צריכים לטפוח לעצמנו על השכם! כן כן, אפילו שטעינו. בואו נבין רגע את התהליך שעברנו:
המוח שלנו מתוכנת לחפש תבניות (בכל דבר בחיים אגב, לא רק בלימוד שפה). ברגע שהוא מזהה תבנית הוא מתחיל לנסות וליישם אותה בצורה גורפת, בלי יוצאים מן הכלל. אז מה הבעיה? הבעיה היא שיש יוצאים מן הכלל – תמיד! אבל אין סיבה שהם יערערו את הביטחון שלנו בשימוש בתבניות.
עדיין מבולבלים? בואו ניקח לדוגמא ילדים קטנים ואת הצורה בה הם לומדים שפה; יש את הטעויות החמודות האלה שהם עושים בהתחלה: "אמא, יש בגן שולחנים ירוקים חדשים", או "אבא, תראה את כל הנמלות האלה". הרי אנחנו לא חושבים שמשהו לא בסדר עם הילד כשהוא אומר "שולחנים" או "נמלות", נכון? גם ברור לנו שבאיזה שהוא מקום יש בזה היגיון. הרי צורת הרבים של זכר היא זכרים, בעוד שצורת הרבות של נקבה היא נקבות. לכן שולחן אחד (זכר), יהיה הרבה שולחנים ונמלה אחת (נקבה) תהיה הרבה נמלות. אם נחשוב על זה רגע, הטעויות שהוא עשה מצביעות על כך שיש לילד חשיבה בריאה: המוח שלו זיהה תבנית והוא משתמש בה נכון.
כשאנחנו מזהים את הטעויות החמודות האלה אצל הילדים שלנו ונמסים מהן, אנחנו לא מושיבים אותם ומסבירים להם: "מתוקי, תבין: אתה צודק שזכר ברבים מסתיים ב"ים" ונקבה ברבות מסתיימת ב"ות", אבל זה לא תמיד ככה – תלמד בבקשה את כל רשימת יוצאי הדופן לפני שאתה ממשיך לדבר".
יוצאי דופן
מה אנחנו כן עושים? מתקנים ל"שולחנות" ו"נמלים" וממשיכים בשגרת חיינו. בסוף, בצורה הכי טבעית, הילדים לומדים
גם את התבנית וגם את יוצאי הדופן (בדיוק כמו שאנחנו למדנו לאורך השנים). הם עושים את זה בלי לשנן רשימות מילים או חוקים והכי חשוב – בלי להרגיש מטומטמים. אבל, כשזה מגיע אלינו ואל האנגלית שלנו, למרות שהתהליך הוא בדיוק אותו תהליך, אנחנו מחליטים שאם אנחנו לא מסוגלים לזהות את יוצאי הדופן, עדיף שלא נדבר – כי ככה לא נטעה… וזה נכון, כמובן, אבל ככה גם לא נלמד שום דבר. האמת היא, שאם אנחנו רוצים ללמוד באמת את התבניות ולהטמיע גם אותן – וגם את יוצאי הדופן שלהן – הדרך הכי טובה ומהירה לעשות זאת היא לעשות טעויות – והרבה!
כדי ללמוד תבנית של שפה ולהטמיע אותה באמת, אנחנו מוכרחים להתעלם מיוצאי הדופן בשלב הראשון. רק אחרי שהתבנית מוטמעת – אחרי שאנחנו רוכשים את הרגל השימוש בה – אנחנו יכולים להחריג מילים מסוימות ולהבין מתי התבנית לא עובדת. כלומר, שלב הטעויות הוא הכרחי. אם נימנע מהן או נתעכב על יוצאי הדופן, אנחנו בעצם נעכב את עצמנו ולא נַפנים את התבנית. לעומת זאת, אם נקבל את העובדה שתהיינה טעויות במהלך הלימוד שלנו, נמצא שמהר מאוד נטמיע גם את התבנית וגם את יוצאי הדופן שלה בצורה טבעית וחלקה.
איך נתרגל את יוצאי הדופן באנגלית?
על מנת להטמיע תבניות, ילדים קטנים מסתובבים ומחקים את מה שהם שומעים סביבם; אם נעשה זאת בתור אנשים בוגרים, זה ייראה קצת מגוחך. אבל, אנחנו יכולים להשתמש במודלים לחיקוי מהם נוכל להעתיק, ללמוד וליישם את התבניות, בדיוק כמו שבתור ילדים למדנו מהמבוגרים סביבנו.
אז מי יכולים להיות ה"מבוגרים" התורנים שלנו באנגלית?
ובכן, רובנו מאזינים ביום יום לפודקאסטים, רואים סדרות וסרטים בנטפליקס, שומעים הרצאות או קורסים שונים באנגלית בתחומים שמעניינים אותנו, או מקשיבים למנטורים כאלה ואחרים בפלטפורמות השונות. כל אחד מאלה יכול לשמש לנו מודל לחיקוי. כך, נוכל ללמוד ולהשתפר באנגלית תוך כדי שאנחנו עושים משהו שאנחנו נהנים ממנו. ממש כמו שעשינו בתור ילדים כשנהננו להקשיב לשיחות של "הגדולים".
רוצים הסבר קצת יותר מפורט איך עושים את זה?
בכתבה על ההרגל הרביעי בשיטה שלנו, המסבירה איך המתאמנים שלנו משפרים את הדקדוק
באמצעות חיקוי – בדיוק כמו שעשינו בתור ילדים כשלמדנו את שפת האם שלנו – תוכלו לקרוא עוד על השימוש בכלי זה לצורך הטמעה ויישום של תבניות וכללים בשפה.
רוצים לדעת עוד על השיטה שלנו? צפו בסרטון ההדרכה החינמי שלנו.
חושבים שהתוכנית מתאימה עבורכם? קבעו שיחת התאמה עם אחד המאמנים או המאמנות שלנו.